בנעליי
לפני כמה ימים שמעתי הרצאה מרתקת מפי עמוס עוז בכבודו ובעצמו. לקראת סופה, הוא דיבר על התבוננותו המתמדת, כבר משחר ילדותו, על בני אדם. אחת הנקודות שהוא ציין הייתה כי נעליים, למשל, מספרות סיפור על אנשים. לאחר שאמר זאת, הוא הציע ליושבי השורה הראשונה להיזהר, כי הוא רואה להם את הנעליים, ולכן יודע עליהם דברים. אני, כהרגלי, ישבתי דווקא בשורה האחרונה, כך שפרופ' עוז לא יכול היה לדעת אודותיי מאום, אך אם הייתי ממאכלסי קדמת האולם, עשוי היה הסופר המכובד לכתוב מינימום פרק ברומן בהשראת המגפונים החדשים שלי.
 |
| Topshop |
קניתי אותן במשהו כמו חמש דקות בתום סיבוב אקראי בקניון, בעיקר כי ירד בחוץ גשם זלעפות, אליו לא נערכתי בגזרת ההנעלה. שלא אצטנן, חלילה. הן התגלו לי בין מדפי טופשופ, נחבאות אל הכלים, אך עסיסיות מתמיד, מפלרטטות איתי בבוהקן הבלתי-מתאמץ.
 | |
| Topshop |
ואז הן קראו לי ממרומי המדפים, לסור ולמדודן.
 |
| Topshop |
כבר ממדידה ראשונה, הבנתי שהמתוקות הללו נוצרו בשבילי. כמובן שלא יכלתי להתאפק, ונעלתי אותן כבר בחנות, לוקחת איתי את הזוג האוקספורדיאני האהוב והישן יותר שלי עמו הגעתי בקופסת קרטון קודרת. ומאז, פחות או יותר, אני איתן. בלילה הראשון כמעט וישנתי עמן לרגליי, ובהמשך הסתפקתי בהצבתן למרגלות המיטה. בימים אני מנגנת אאוטפיטים לפי החליל שלהן כמו (כמו למשל בפוסט הקודם).
מאחלת לכולם נעלולי פלא שכאלה, שיספרו את הסיפור שלכם.
בניגור צורם לנעליים המלוטשות שלך (תתחדשי! הן יפיפיות!) - עשית לי חשק למגפי בוקרים ישנים וממורטים! אם רק יכולתי לשחוק אותן רטרואקטיבית....
השבמחקזו נעל שראויה להעיד על סיפור חיים :) משהו שמלווה כל החיים, כמו הג'ינס מלפני 5 שנים..
עמוס עוז הזה..... למרות שהוא צודק, לדעתי זה תקף בעיקר לגברים, או לתקופה שבה לא היינו מחליפים נעל כל עונה לפחות...
תודה רבה אופיר, ואילנה- אבחנה נכונה, צרכנות היתר של העידן הזה בהחלט מפחיתה מן הרומנטיקה של "כל נעל היא סיפור", ובכלל. שחיקה רטרואקטיבית עצמית לפריטי לבוש והנעלה היא קונספט מצוין, כמובן שטכנולוגיות כאלו קיימות באגף הג'ינסים למשל כפי שאת ודאי יודעת, כדוגמת הסטון ווש, שיוצרת מראה ווינטג'י.
השבמחק