פָּיֶט // Payet

נדחקנו לקצהו הנידח של האוטובוס. נא להתלבש בהתאם.  1. העדיפי בדים חלקים. ריפוד המושבים מעוטר בהדפסים דומיננטיים ועל מנת לאזן את הלוק יש לבחור בפריטים סולידיים. חדל קשקשת.  2. אל תסתכני במכנסיים, חצאית או שמלה בהירה. מצבור הלכלוך מאחור הנו רב, ועל כן בחרי בצבעים כהים.  3. בתנאי תאורה רעועים אלו, שאינם מחמיאים לאיש ובטח שלא לאישה, לבשי חולצות ועליוניות בהירות שיעשו חסד עם פנייך ויאירו אותן בנוגה קסום.  4. שימי משהו על עצמך, אחרת תזדקקי למטריה גם ביום שמש בהיר, זאת על מנת להתגונן מפני מטחי רוק אקראיים של העוברים ושבים. 5. חצאיות המקסי חזרו לאופנה בדיוק בזמן, וכך גם הטופים הויקטוריאניים המכופתרים לעייפה.                                                                                 חנוקה שמח! נ.ב- את כל הפרטים אודות הפריטים תוכלו למצוא ב עמוד שלי בPolyvore.

לפני כמה ימים שמעתי הרצאה מרתקת מפי עמוס עוז בכבודו ובעצמו. לקראת סופה, הוא דיבר על התבוננותו המתמדת, כבר משחר ילדותו, על בני אדם. אחת הנקודות שהוא ציין הייתה כי נעליים, למשל, מספרות סיפור על אנשים. לאחר שאמר זאת, הוא הציע ליושבי השורה הראשונה להיזהר, כי הוא רואה להם את הנעליים, ולכן יודע עליהם דברים. אני, כהרגלי, ישבתי דווקא בשורה האחרונה, כך שפרופ' עוז לא יכול היה לדעת אודותיי מאום, אך אם הייתי ממאכלסי קדמת האולם, עשוי היה הסופר המכובד לכתוב מינימום פרק ברומן בהשראת המגפונים החדשים שלי. Topshop קניתי אותן במשהו כמו חמש דקות בתום סיבוב אקראי בקניון, בעיקר כי ירד בחוץ גשם זלעפות, אליו לא נערכתי בגזרת ההנעלה. שלא אצטנן, חלילה. הן התגלו לי בין מדפי טופשופ, נחבאות אל הכלים, אך עסיסיות מתמיד, מפלרטטות איתי בבוהקן הבלתי-מתאמץ. Topshop   ואז הן קראו לי ממרומי המדפים, לסור ולמדודן. Topshop כבר ממדידה ראשונה, הבנתי שהמתוקות הללו נוצרו בשבילי. כמובן שלא יכלתי להתאפק, ונעלתי אותן כבר בחנות, לוקחת איתי את הזוג האוקספורדיאני האהוב והישן יותר שלי עמו הגעתי בקופסת

חצאית הקורדרוי הפרחונית כמעט והתייאשה ממני. מזה זמן רב שהיא מקופלת לעייפה, מצפה שאגאל אותה משממון המדפים ואוציאה לאוויר העולם. והנה, הגיע לו החורף וכעת תורה לרקוד את מחולה החינני, יחד עם  פשוטת הגופיות או שטופת חולצות הג'ינס, האהובה עליי כל כך. כל זאת בניצוחם הבוטח של מגפוני היין העסיסיים הללו, שלוקחים אותי לאן שאני רק רוצה. לחיים ! !תודה רבה לנועה על הצילום  ג'קט- זארה גופייה- זארה חולצת ג'ינס- H&M (מעונה קודמת) חצאית- TwentyFourSeven (ישנה) שרשרת- נקנתה בחו"ל תיק- רנואר נעליים- Topshop

 יש גם ימים בהם ערימות הבגדים בארוני מפנות לי את גבן, הקולבים לא מחייכים והמדפים מדברים אליי סינית שוטפת. חוסר השראה אפנתית, זה קורה לי לרוב בתחילת עונה, במקרה זה חורף, כאשר גלגלי הצמר לא משומנים דיים, הצעיפים מעט חונקים, הקרדיגנים הם בעיקר להקה והשכבות היחידות שאני מצליחה לסבול הן במסגרת עוגה. או אז אני שולפת את ערכת העזרה- הראשונה- למתלבשת- האבודה שבי, עמה קשה מאוד לטעות, שכן היא כמו פירורי הלחם שפיזרו אחריהם עמי ותמי, בכדי לזכור תמיד את הדרך חזרה הביתה. מטפחת משי או שיפון לעידון הגחון. רק השתדלונה שלא לקושרה כאחרונת מוכרניות המשביר. מחתרת המכופתרת. לי זה עובד בעיקר עם גזרות האוברסייזד והבויפרנד הנדיבות, כך יש מקום למשמני החורף, ואין מקום לדאגה.   טרנץ' של מעיל לבלש המתחיל. הגרסה נטולת השרוולים מאיצה את ההופעה בהילוך אפנתי אחד לפחות. ג'ינס נכון לחיזוק הבטחון. לוי-שטראוס לחיסול הכאוס.   אוקספורד, לופרס, מגפון או מוקסין- ולדכדוך תהא חסין. כי זוג משובח שכזה יגרום לך לרחף קלות. משקפי שמש לטשטוש ליל אמש. עגולים, חתוליים, מנומרים-

איזו התבגרות הולכת כאן. במקום לשייט בסניפי רשתות בין המדפים והקולבים, ולאתר שכיות חמדה אטרקטיביות  אקראיות, הגעתי מוכנה לחנות, עם רשימת מכולת של פריטי יסוד (או לא-יסוד) שחסרים לי בארון, ולאחר נבירה מעמיקה באתר האינטרנט של הרשת (זארה, במקרה זה), ששימשה אותי היטב בדיג מהנה ויעיל זה. כלל לא חדש לי, הטקס הקטן הזה, אך הנטייה הטבעית, שלי לפחות, היא ללכת סחור סחור לאן שהרוח (כלומר, המזגן) נושבת, ולהיכנס למבוך המפותל למדי. אך לא הפעם, אוה לא! הפעם הכינותי מראש מפה אפנתית, או במילים אחרות: דברים שאני ממש רוצה משם, וקוראים לי לחלץ אותם לאלתר, ולהושיבם בממלכת מלתחת הסתיו- חורף שלי. והנה לפניכם השלל (התמונות מ האתר של זארה ): PIQUÉ BLOUSE ( כאן בירוק יער, קיימת גם בשחור ובלבן ) LOW BACK TOP   (אני קניתי אותה בשחור, לו התוודעתי לחרדל המקסים הזה הייתי בוחרת גם בו, ומוסיפה אותו בשמחה למדף התבלינים האפנתי שלי) מלבד שני הטופים הללו, רכשתי גופיית בייסיק  בכחול כהה, מהסטנדים הנצחיים המשעממים הללו. עד כאן רכישות נבונות. וכעת לאגף ההיכנעות- לטרנדים- שאיני-

הצטננות ראשונה. זמן נפלא לחשוב מה אני רוצה להיות בחורף זה, חוץ ממקוררת. אז מה עושים עם כל האמביציה הזו של תחילת העונה? רגע לפני שאסחף למימוש עצמי אינטנסיבי, אתמסר לפעילות האהובה עליי: wishlist אינסופי, הטומן בחובו את רצונותיי ומאוויי הכמוסים ביותר, אשר אין להם כמובן שום קשר לבגדים. כן, בטח. 1. להמשיך ולקיים את מורשתם המפוארת של כורי הפחם. שזה אומר, להתמיד ברכישה אובססיבית של חולצות ג'ינס. כן, אני מכורה. לא, אני לא מתכננת להיגמל. חייבת את הdenim הזה, לפעמים אפילו בגרסת הדאבל שלו (מכנס וחולצת ג'ינס, אבוי), בכדי להלביש את השגרה במדיה המוכרים והאהובים. מספרים שהג'ינס היה במקור בגד העבודה של כורי פחם. אז הפחם אכן קורה, והג'ינס באשר הוא מתמיד ומבעיר לי את המדפים, קורא לי מבין הררי הטקסטיל: אני כאן כדי להישאר. 2. להשקיע בלימודיי. כלומר, להמשיך בחיפוש אחר תיק הגב המושלם. כי אני קודם כל סטודנטית. תמיד. 3. לעשות לי חג מבפנים. דווקא עכשיו, כשהחגים נגמרו. פירושו, לתור אחר חולצה לבנה נהדרת, רצוי עם טוויסט. 4. לגדול השנה באמת. בנפשי. רוצה לומר, לרכו