פָּיֶט // Payet

היום יום שני, שזה אומר ששרדנו את שביזות יום א' (כולם כאן, כן?), ושעוד ניתן להציל את השבוע הזה ולעשות איתו משהו חוץ מפייסבוק, טוויטר ופינטרסט (למי שלא מכיר אנא חפשו בעצמכם, לא רוצה להיות אחראית להתמכרות הבאה שתאחז בזמנכם הלא פנוי). אז כל עוד השבוע הזה בחיתוליו, אני רוצה עדיין לרצות כמה דברים. 1.  משקפי ראייה חדשות. אולי ירעננו לי את הפוינט אוף ויו, בעיקר אם הן חתוליות-ספרניות או עגולות-מנומרות, כמו אלו של  אנגלו- אמריקן : 2. להיות יפה כשנח לי . כי "בגדינו צריכים להיות נוחים, נעימים ללבישה, כדי שנוכל לשכוח אותם מייד לאחר שלבשנום. בגד בלתי-מתאים, הדור מדי, או לא נוח, נוטה "ללבוש" את האדם שבתוכו, במקום להיפך" (אנציקלופדיה לנימוסין/ ברוך ברקאי, עמ' 196, אותו הזכרתי כבר כאן ). ואף מילה על שמלות האוסקר מליל אמש.  תראו איזה כיף לה זו : 3. מצלמה.  שלא יחמקו לי, יברחו לי, יתנדפו לי רגעים בחמולות. רצוי  כזו , אגב, בצבע מנטה לרענון הנשימה והנשמה. 4. לספור עד שבע (שזה העשר החדש) . לפני שאני מתייאשת, מתבחבשת, מתכתשת ונוטשת.

החורף דפק הופעה השבת. אני אוהבת אותו ככה וזו בהחלט העונה החביבה עליי, ועם זאת הפסטליאדה הרוחשת בקמפיינים האביביים של 2012 עושה לי נעים מאוד בעיניים, בלב ובחיך. בלואי ויטון למשל מערבלים לנשות חיל מילקשייק לנשמה: קמפיין אביב-קיץ 2012 של לואי ויטון קמפיין אביב-קיץ 2012 של לואי ויטון אך כדורי הגלידה מתדרדרים ממני והלאה, ולא רק בגלל קונצרט הברקים-רעמים שנוגן הסופ"ש. ובכן, מאוד יפה מצידו של האביב המתקרב להתקיף בצבעיו מרהיבי העין דווקא כאשר גיליתי שאני רגישה לחלב. נו טוב, תמיד הייתי טיפוס של סורבה קמפרי אשכוליות. עוד אפשרות היא להסתובב ברחבי העיר חמושה בגביע אימתני, אפופת שמנת, סוכריות וקצפת מפלסטיק נטול לקטוז, כפי שעושות בנות מלברי הנועזות: קמפיין אביב-קיץ 2012 של מלברי קמפיין אביב-קיץ 2012 של מלברי אז הקיץ רוצה שנזהר למרחקים ארוכים. אין בעיה, לט דה סאנשיין אין. תני להם להגליד (את כל הפרטים אודות הפריטים תוכלו כרגיל למצוא  בעמוד שלי בPolyvore ) אך כל עוד מסתובב כאן החורף- אל נא תפנו לו עורף.

חורף אינו זמן טוב לסלט. הוא קר, בריא ודורש השקעה, בקיצור- כל מה שאני לא מחפשת בימים אפרוריים אלו. אבל מאיפה תבוא לי הויטמינה? לשם כך החלטתי לפתוח בקמפיין לשכנוע עצמי בעד הקח-פרי-ותהיה-לי (לחיצה על האימאג'ים השונים לאורך הפוסט תפנה אתכם לעמוד שלי בPolyvore , שם נמצאים הפרטים אודות הפריטים) : מלפפון. נכון, בלי מלח אין טעם לחייו, וחיי המדף שלו קצרים מנשוא. אבל הוא מתהדר במראה שכבות על סקאלת הירוקים, משימה לא פשוטה כלל אגב, כי בקלות יכל ליפול לצבעוניות הזויה. אבל הוא נותן לכל העסק לנשום עם נקודות זעירות של אור לבן, אז כל הכבוד לו באמת. עגבניה. היא לא בדיוק יודעת מי היא, וזה נוגע ללב. פרי או ירק, לאחרונה קשה למצוא אחת טובה ולא ספוגית, אבל כשיש זו חגיגה של ממש. תשאלו את אייל שני, על משקפיו המנומרות. ואם תהיו קשובים מספיק, העגבניה, על גבעוליה הנוקשים, תספר לכם שאדום וירוק עשויים לעבוד נפלא יחד.   בצל. אז מה אם הוא קצת בלינג-בלינג עם קומבינציית הזהוב-לבן שלו. מראה השכבות מעולם לא היה יותר טעים, גם אם ריחניותו מאתגרת במקצת. אבל כאן לא דייט ראשון, ולא נתקדם לשום מקום