בנעליי
לפני כמה ימים שמעתי הרצאה מרתקת מפי עמוס עוז בכבודו ובעצמו. לקראת סופה, הוא דיבר על התבוננותו המתמדת, כבר משחר ילדותו, על בני אדם. אחת הנקודות שהוא ציין הייתה כי נעליים, למשל, מספרות סיפור על אנשים. לאחר שאמר זאת, הוא הציע ליושבי השורה הראשונה להיזהר, כי הוא רואה להם את הנעליים, ולכן יודע עליהם דברים. אני, כהרגלי, ישבתי דווקא בשורה האחרונה, כך שפרופ' עוז לא יכול היה לדעת אודותיי מאום, אך אם הייתי ממאכלסי קדמת האולם, עשוי היה הסופר המכובד לכתוב מינימום פרק ברומן בהשראת המגפונים החדשים שלי. Topshop קניתי אותן במשהו כמו חמש דקות בתום סיבוב אקראי בקניון, בעיקר כי ירד בחוץ גשם זלעפות, אליו לא נערכתי בגזרת ההנעלה. שלא אצטנן, חלילה. הן התגלו לי בין מדפי טופשופ, נחבאות אל הכלים, אך עסיסיות מתמיד, מפלרטטות איתי בבוהקן הבלתי-מתאמץ. Topshop ואז הן קראו לי ממרומי המדפים, לסור ולמדודן. Topshop כבר ממדידה ראשונה, הבנתי שהמתוקות הללו נוצרו בשבילי. כמובן שלא יכלתי להתאפק, ונעלתי אותן כבר בחנות, לוקחת איתי את הזוג האוקספורדיאני האהוב והישן יותר שלי עמו הגעתי בק...
