כשהקולבים שותקים
יש גם ימים בהם ערימות הבגדים בארוני מפנות לי את גבן, הקולבים לא מחייכים והמדפים מדברים אליי סינית שוטפת. חוסר השראה אפנתית, זה קורה לי לרוב בתחילת עונה, במקרה זה חורף, כאשר גלגלי הצמר לא משומנים דיים, הצעיפים מעט חונקים, הקרדיגנים הם בעיקר להקה והשכבות היחידות שאני מצליחה לסבול הן במסגרת עוגה. או אז אני שולפת את ערכת העזרה- הראשונה- למתלבשת- האבודה שבי, עמה קשה מאוד לטעות, שכן היא כמו פירורי הלחם שפיזרו אחריהם עמי ותמי, בכדי לזכור תמיד את הדרך חזרה הביתה. מטפחת משי או שיפון לעידון הגחון. רק השתדלונה שלא לקושרה כאחרונת מוכרניות המשביר. מחתרת המכופתרת. לי זה עובד בעיקר עם גזרות האוברסייזד והבויפרנד הנדיבות, כך יש מקום למשמני החורף, ואין מקום לדאגה. טרנץ' של מעיל לבלש המתחיל. הגרסה נטולת השרוולים מאיצה את ההופעה בהילוך אפנתי אחד לפחות. ג'ינס נכון לחיזוק הבטחון. לוי-שטראוס לחיסול הכאוס. אוקספורד, לופרס, מגפון או מוקסין- ולדכדוך תהא חסין. כי זוג משובח שכזה יגרום לך לרחף קלות. משקפי שמש לטשטוש ליל אמש. עגולים, חתוליים, מנו...