פָּיֶט // Payet

לפעמים כשקצת קשה להירדם אני סופרת כבסים את כל העליוניות הארוכות שמונחות להן על כיסאות מזדמנים, כי לא קר אבל לא חם מספיק כדי להשאיר אותן מאחור, ואז הן  נקשרות   להן  על המותניים כמו בטיול שנתי שלא נגמר את  לנז'ריי התחרה  שמחכים לספא השבועי שלהם, מפונקים שכמותם, לא ראו מכונה מימיהם ומתמסרים רק לגיגית עם שמפו טקסטיל, מים פושרים וחום אנושי את  בגד הים  שכבר הספיק לצאת מהמגירה ועד סוף הקיץ יסתפק בנופים מועטים של חוף ושל ברז האמבט ואת חולצת הפייטים המוגזמת ההיא שאין לך מושג איך להתחיל לכבס, או לאן ללבוש. אולי לים? כל התמונות מושאלות מ אורבן  האהובים, ששיטוט ממושך באתר שלהם ממתיק חלומות ומרוקן ארנקים.

עונת הרחצה נפתחה, אכזרית כמו תמיד. וכמו בכל שנה, אני נזכרת בקיץ רק כשהוא כבר ממש כאן, כלומר ארבעה-חמישה משולשי פיצה מאוחר מדי. אז אני משתדלת להגזים בדברים אחרים שהם לא פחמימות, ולשמור נגיעה מחוף הים, השורץ נערות-הוואי שלא שמעו מעולם על שובר הקופות של החורף: comfort ו-food. אז איך בכל זאת ללכת עם ולהרגיש בלינג? תשאלו את המלבישה , שכתבה כל כך נכון שבא לנפוש, ואפשר גם: להיצמד ל משקפי השמש  ולא לראות בעיניים ZARA בגד ים  עם   קריצה  זו גם אופציה, כי אין כמו לצחוק קצת על עצמך (איתך, איתך) TOPSHOP אפשרות כיפית במיוחד היא להתקדם ל כפתן  או  קימונו H&M ומה עוד? לק בגוון משמח בהחלט יכייף את הרביצה ויגרום לך לבהות בכפות הרגליים שלך בחיוך קצת מטופש. כובע קש נדיב (למי קראתם רחב?!) שוליים כדי להרגיש קצת בחופשה. ים אהבה עצמית. כן, גם בביקיני.

חוה"מ כבר כאן ואיתו שלל מסלולי טיול אפשריים, פינות חמד אופציונליות ומבחר אלבומי פייסבוק מתהווים בשם "פה ושם". זה בדיוק הסימן שלי להגביר מזגנים. לא יודעת איך זה קרה, אבל אינני טיילת, הטבע נפלא והכל, אבל הוא נמצא במרחק מכנסי ברמודה חאקי, גופיות זעירות וכובעי קאובוי של קש, נעלי הרים, תרמילי גבעות, גזיות וגוזיות. אך מה בכל זאת עשוי להכות בסנדליי שורש? נעלי מדבר, משקפי שמש עגולים, טריקו משובחת, תיק גב, פנקס נשגב ובמקום כובע מצחייה מגבעת פדורה יפהפייה. אך אם ליום קיט אקלע, איך אמלט מלוק של שנורקל ואהפוך כוכבת ים? אולי שובן של נעלי אילת, סנדלי הגומי, המדוזה או הג'לי הרוטטות כל הדרך חזרה אל המדפים יוציא אותי למסע ים אל ים. העונה הן  ממוסדות מתמיד ומתייחסות אל עצמן כשוזט לכל דבר ולא כקוריוז חוף-ימי חולף, כפי שנהגנו בהן בעבר. ואם לא הצמד המשמח, אולי משקפי קארן ווקר, בכל צורה וצבע, יפגישו אותי עם השמש הקופחת. גם כובע קש מדויק עלול לשכנע, ובגד ים שלם עם עצמו ואיתי, כאשר תיק הוואי (כדוגמת גן עדן הקנווס של סטלה מקרטני שבתמונה) ישגר אותי רשמית לחופי הכרך. את כל פרטי הפר...